זרעים של שינוי: איך גינון יכול ללמד סבלנות ודחיית סיפוקים בקרב אנשים עם ADHD

סבלנות, הפרעת קשב וגינון – איך כל זה מתחבר?

אנשים עם ADHD חיים בעולם שמרגיש כמו מירוץ מתמיד – המוח מחפש גירויים מיידיים, המטלות נערמות, וכל דבר שמצריך המתנה או עבודה הדרגתית עלול להיראות בלתי אפשרי. הצורך בסיפוק מיידי הוא חלק מהאופן שבו מוח עם ADHD מתפקד, ולכן משימות שמצריכות התמדה וסבלנות נראות לעיתים קרובות כאתגר בלתי עביר.

אבל אם יש תחום אחד שבו הזמן והסבלנות הם עניין בלתי נפרד ומהותי, זה יהיה גינון. כשהכול מסביב קורה במהירות, הגינון מלמד אותנו שיש תהליכים שאי אפשר להאיץ , הם קורים בקצב שלהם. גידול צמחים אינו מספק תוצאות מיידיות – הוא דורש התמדה, אורך רוח והבנה שהתהליך עצמו חשוב לא פחות מהתוצאה. דווקא עבור אנשים עם ADHD, שלעתים מתקשים לדחות סיפוקים ולשמור על התמדה, הגינה יכולה להפוך למרחב אימון טבעי, שבו אפשר ללמוד ולהתפתח דרך חוויה מוחשית שדורשת תכנון והמתנה.

בשביל דברים טובים צריך לחכות

אחד האתגרים הגדולים של אנשים עם ADHD הוא הצורך בתוצאות מהירות. אבל בטבע, שום דבר לא קורה בין רגע – הזרע שנשתל היום לא ינבוט מחר. תהליכים כמו נביטה, גדילה ופריחה מכריחים אותנו להמתין, וללמוד להעריך התקדמות הדרגתית במקום סיפוק מיידי. כאשר אדם עם ADHD זורע זרעים באדמה, הוא מתרגל בפועל את הרעיון שהמאמץ של היום ישתלם – אבל רק בעתיד. הוא לומד לחכות, לבדוק בסבלנות את ההתפתחות, ולחוות סיפוק מדחיית תגמול כשהוא רואה את הצמחים גדלים בשלבים, לאט אבל בטוח.

וכשדברים לא הולכים כמתוכנן?

גינון לא תמיד הולך חלק – לפעמים הזרעים לא נובטים, לפעמים הצמח מתייבש, ולפעמים משהו פשוט לא עובד. עבור אנשים עם  ADHDשמתמודדים עם תסכולים יומיומיים מחוסר הצלחה מידית, הגינה היא מרחב בטוח להתמודדות עם כישלונות קטנים ולמידה מהתהליך. היכולת לקבל את חוסר השלמות, להתמודד עם טעויות ולנסות שוב היא מיומנות חיונית בחיים – והיא נלמדת דרך ניסיון. בגינון, במקום לראות כישלון כהפסד, אפשר לראות בו חלק מהלמידה.

אבל גם ככה לאנשים עם ADHD קשה לשמור על שגרה!                                              

הקושי של אנשים עם ADHD לשמור על שגרה נובע מכך שהמוח שלהם זקוק לגירויים חדשים ואינו מווסת היטב שעמום ודחף לפעולה מיידית.  פעולות חוזרות ונשנות עשויות להרגיש משעממות או חסרות משמעות, מה שמקשה על התמדה בהן. בנוסף, קשיים בתכנון וניהול זמן מקשים על יצירת הרגלים יציבים.

ובכל זאת, שגרה היא כלי חיוני להתמודדות עם ADHD כי היא יוצרת מבנה חיצוני שמסייע להפחית הצפה חושית, לחזק שליטה עצמית ולצמצם הסחות דעת. במקום להסתמך על כוח רצון (שנשחק מהר), שגרה הופכת פעולות יומיומיות לאוטומטיות, כך שאין צורך להקדיש להן אנרגיה קוגניטיבית.

האתגר הוא למצוא שגרה גמישה ודינמית שמתאימה לאדם עם ADHD – לא נוקשה מדי, אבל גם לא כאוטית – וכזו שמשלבת אלמנטים של גיוון ותגמול כדי לשמור על עניין ומוטיבציה.

אז איך הגינה מתמודדת עם אתגר לא פשוט לאנשים עם  ADHD?   

האתגר עם התמדה אצל אנשים עם ADHD הוא שלרוב היא מרגישה מאולצת – בין אם זו עבודה עם דדליין או ניסיון להכריח את עצמם לעמוד במשימות יומיומיות. אבל גינון הוא חוויה גמישה – אין בו ציון נכשל, אין בו תאריכי יעד נוקשים, והוא מאפשר למידה והתמדה בקצב אישי.גידול צמחים יוצר סביבה ידידותית שבה אפשר ללמוד על אחריות אישית בלי תחושת כישלון. אפשר להתחיל מחדש, לתקן טעויות, לנסות שיטות חדשות – והכול בלי לחץ.במקום מסגרת חוקים קשיחה כמו בלוח זמנים מסודר או משימות עם דדליין, הגינה מציעה משמעת רכה וגמישה:

• הצמחים זקוקים לטיפול שגרתי (השקיה, דישון, גיזום), אך אם מפספסים יום, זה לא סוף העולם – תמיד אפשר לחזור ולהמשיך.

• אין תגמול מיידי, אבל יש פרסים קטנים לאורך הדרך – נבט שצומח, עלים חדשים, פריחה או פירות.

• הגינון מדריך אותנו בקצב טבעי – הוא דורש סבלנות והתמדה, אבל מאפשר חופש וגמישות בהתאם לנסיבות ולרמת המחויבות האישית.

המוח לומד, דרך פעולה ממשית ולא דרך תיאוריה, שהתמדה מובילה לתוצאות חיוביות וכך הגינה הופכת למורה מצוין שמראה איך ניתן לשלב שיגרה בחיים.

עבודה עם מחזורי עונות יכולה להיות תרגול מעשי של קבלת קצב טבעי, בנייה הדרגתית וסבלנות אמיתית. יש זמן לזריעה, זמן לצמיחה וזמן לקציר ולא ניתן לזרז תהליכים.   בנוסף, השינוי המתמיד בגינה – נבטים באביב, פריחה בקיץ, שלכת בסתיו ומנוחה בחורף – מספק עניין מתמשך וגיוון מובנה. זה עוזר לשמור על מעורבות מבלי להרגיש תקועים בשגרה קבועה ומשעממת. כל עונה מביאה איתה משימות חדשות והתנסויות שונות, מה שהופך את הגינון לחוויה שמתאימה בדיוק לאופן שבו מוח עם ADHD זקוק לריענון ולשינוי כדי להישאר מחויב ומלא מוטיבציה.