"אבל אתה מצליח, איך ייתכן שיש לך הפרעת קשב?" - מיתוס התפקוד הגבוה

"מה זאת אומרת יש לך ADHD? אתה מצליח בעבודה, יש לך תואר, משפחה, אתה מנהל את החיים... איך זה מסתדר?" אם יש לכם הפרעת קשב, ייתכן שכבר שמעתם את השאלה הזו - ואולי אפילו שאלתם את עצמכם את אותה השאלה.

בואו נעשה רגע סדר: ADHD היא לא הפרעה של אינטליגנציה. היא לא אומרת שאתם לא מוכשרים, לא חרוצים או לא מסוגלים. למעשה, הרבה אנשים עם ADHD מתמודדים עם הפרעת הקשב למרות כל האתגרים, ומפתחים לאורך השנים שלל מנגנוני פיצוי - חלקם יעילים יותר, חלקם פחות.

מה זה בעצם "תפקוד גבוה"?

אנחנו חיים בעולם ששופט הצלחה לפי מה שרואים מבחוץ. עבודה טובה, תואר, משפחה מתפקדת, הכנסה יציבה - כל אלה יוצרים תחושה שהכול בשליטה. אבל למעשה התפקוד החיצוני לא מספר את כל הסיפור. הרבה מבוגרים עם ADHD מנהלים חיים שנראים "מצליחים" כלפי חוץ, אבל בפנים זה מרגיש אחרת לגמרי:

תחושת מאמץ תמידית - כאילו כל פעולה דורשת הרבה מאמץ ואנרגיה.

התשה רגשית - ריצות אחרי הלו"ז, תזכורות, רשימות אינסופיות.

תחושת "אני מרמה את המערכת" - כי כל הזמן מפחדים שהכול יתמוטט ברגע שתפספסו משהו.

מאבק פנימי שמתנהל בכל יום כדי להיראות רגוע, ממוקד, "כמו כולם".

הפרעת קשב היא לא מדד להצלחה חיצונית. זו הפרעה נוירולוגית שמשפיעה על הדרך שבה אנחנו מנהלים את היומיום, את סדרי העדיפויות שלנו, את המחשבות שלנו - אנשים עם ADHD ותפקוד גבוה לא מצליחים למרות ההפרעה - הם מצליחים תוך כדי התמודדות יומיומית איתה.

אז איך זה קורה?

הפרעת קשב במבוגרים היא לא רק עניין של לשבת בהרצאה או שיחה ולהקשיב. ההפרעה מלווה בקושי בניהול זמן, בארגון, בזיכרון עבודה, בעיכוב תגובה, בשליטה בדחפים. אנשים עם תפקוד גבוה פשוט למדו להחזיק את המגדל מקרטון הזה יציב - בעזרת לוחות שנה, טכנולוגיה, תמיכה מהסביבה, ולעיתים קרובות... בעזרת הרבה מתח ולחץ סמוי.

למה חשוב לשבור את המיתוס הזה?

כי המיתוס הזה גורם להרבה מבוגרים לא לפנות לעזרה. הם אומרים לעצמם: "אם אני מצליח לעבוד, סימן שאין לי ADHD אמיתי." או "אם אני מסתדר איכשהו, מי אני שאתלונן?"

וזה בדיוק המקום שבו אנשים ממשיכים לסחוב, עד שהעומס נהיה גדול מדי: שחיקה, חרדה, דיכאון, תחושת חוסר מימוש וכל זה למרות שכלפי חוץ הם נתפסים כמצליחנים.

בשורה התחתונה

הפרעת קשב במבוגרים לא נעלמת עם הגיל, ואינה נמדדת ע"פ הישגים חיצוניים. היא באה לידי ביטוי בתחושת המאמץ, במידת הסבל, ובמחיר הפנימי שאתם משלמים. הפרעת קשב ותפקוד גבוה יכולים ללכת יחד - זה לא סותר, וזה שאדם מצליח, לא אומר שקל לו. עצם התפיסה של הפרעת קשב כ"בעיה של מי שלא מצליח",  תוקעת את השיח על ADHD במקום שטחי ואנחנו מפספסים את ההבנה העמוקה יותר:

שזו הפרעה במערכת ניהול החיים - לא בכישרון, לא באינטליגנציה, לא ברצון.

וכשמבינים את זה, אז הדיון על הפרעות קשב הופך מסטיגמות ריקות לשיח שיש בו חמלה והבנה שמאפשרות שינוי.

חשוב: גם אם אתם מסתדרים - זה לא אומר שלא מגיעה לכם תמיכה, הבנה או טיפול. וזה לא עניין של אשמה או כישלון - זה עניין של הכרה, קבלה, וחיפוש דרכים לעזור לעצמכם לחיות טוב יותר, עם פחות מאבק מיותר ומתיש.